פרויקט גמר | גבעת המטוס ירושלים | שנה ה'

“אנו עם של דברים נשגבים- אמונה, תורה, מנהגים, דת ומסורת. מעולם לא היינו מודעים לטריטוריה. מניין יהודים- זה בית כנסת...” (יגאל תומרקין, 'בניין הארץ')

​

ההגעה לארץ ישראל והקמת מדינה יהודית מעמתת אותנו בפעם הראשונה מזה אלפיים שנה עם השאלה מהו בית יהודי? כיצד יעוצב המרחב שלנו ? איך מתיישבים במקום שהוא מושא געגועים? כיצד והאם בכלל ניתן לתרגם נדודים למקום? 

תפיסת המקום בחוויה הישראלית היא חיפוש מתמיד בין ה"מקומיות"  לבין “המקום” כפי שהוא נתפס בתודעה. הביטויים השגורים “עליה לארץ”  ו”ירידה” ממנה מבטאים התייחסות לרעיון של מקום, אך במקביל מתקיימת באופן תמידי שאיפה למקומיות, לקשר בלתי אמצעי, ילידי, עם המקום, “ידיעת הארץ”.

בפרויקט הגמר בחרתי לנסות לנסח שפה אדריכלית שתאפשר את הקיום של ההתיישבות הישראלית הדואלית הזו, של הישיבה במקום והשאיפה אליו בו זמנית. 

התמקמתי על דרך ההר, עורק ראשי פנים ארצי קדום, הידועה כיום כ"ציר 60". דרך קדומה זו נושאת בחובה את המטען ההיסטורי והתרבותי של הקשר שלנו כיהודים לארץ הזו. בגבעת המטוס שעל דרך חברון בירושלים, במקום בו הארעיות מצאה לה בית, בחרתי לנסות ולנסח שפה אדריכלית המפרשת הן את ה"מקומיות" הפיזית, הטופוגרפיה ההררית ומאפייניה והן את ה"מקום", המטען התרבותי המתגלה בדרך ההר,  ואת התנועה וההתיישבות שלנו לארכה.

מנחים: אדר' אודי מנדלסון, אדר' מיכה רונה